יפעת הובלות והשקעות בע"מ נ' עקיבא ואח'

פסק דין

התובעת הינה חברה המספקת שירותי הובלות.

הנתבע 1 (להלן: עקיבא) היה בעל עסק בשם "בית הקירור" בפתח תקווה (להלן: העסק), שעסק בשיווק סיטונאי בקירור של דגים.

הנתבע 2 (להלן: רז) היה עובד שכיר של עקיבא בעסק, וביצע הזמנות של שירותי הובלה מהתובעת בשמו ועבורו.

בתחילת ההתקשרות בין הצדדים, ביוני 2007, שלח רז את פרטי בית העסק בכתב לתובעת, והתובעת הוציאה חשבוניות מדי חודש על הובלות שבוצעו עבור העסק.

התביעה הינה בגין שתי חשבוניות שהוציאה התובעת לעסק, בתאריכים 1.4.08 ו-30.4.08, עבור ביצוע הובלות בחודשים מרץ ואפריל 2008. סכומן הכולל של החשבוניות הוא 13,689 ₪.

אין מחלוקת, כי שירותי ההובלה דנן הוזמנו ע"י רז ובוצעו ע"י התובעת.

המחלוקת היא בשתי נקודות. האחת, האם הזמין רז את ההובלות בשם העסק, היינו בשם עקיבא ועבורו, או בשמו-הוא באופן עצמאי; והאם חייב גם עקיבא כלפי התובעת, מכח חוק השליחות. השניה, האם שולם סך של 5,750 ₪ במזומן ע"י רז לתובעת באמצעות המובילים באתרי ההובלות, אותו יש לנכות מסכום התביעה.

לאחר בחינת עדויותיהם של מנהל התפעול של התובעת, גיא פלד, עקיבא ורז, ועיון במסמכים שהוצגו ע"י הצדדים, אני קובעת כלהלן:

שוכנעתי כי ההזמנות נשוא התביעה בוצעו ע"י רז במסגרת פעילות העסק, בתקופה בה נאלץ עקיבא לסגור את העסק הן עקב צו פינוי שהוצא ע"י המועצה האזורית דרום השרון, והן עקב הפסדים. עקיבא המשיך לשלם לרז משכורת חודשית עד חודש יולי 2008 בגין עבודתו בחיסול ציוד העסק והמלאי שלו, ואכן ההובלות הן בגין פינוי והובלת הציוד, שנמכר לקונים שונים. תמורת מכירת הציוד והמלאי הועברה לעקיבא. מכאן, שלכל דבר ועניין פעל רז כשלוחו של עקיבא, ואף המשיך לקבל ממנו את משכורתו החודשית בגין עבודתו בחודשים אלה.

לא הוכחה כלל הטענה של העברת הבעלות בעסק מעקיבא לרז, כפי שנטען תחילה; על אף שהתבקש לכך, לא היה בידי עקיבא להציג כל הסכם מכר או מסמך אחר שיעיד על העברת העסק לידי רז, ומהעדויות עולה כי רז טיפל אך ורק בחיסול העסק ע"י מכירת הציוד והמלאי, עבור עקיבא, ולא כעוסק עצמאי.

שוכנעתי כי לא בוצעה כל הודעה לתובעת על כך שההזמנות מחודש מרץ ואפריל 2008 אינן עבור העסק, באמצעות רז, כפי שהיה עד אז, אלא עבור רז כאישיות משפטית נפרדת. הראיה, שהחשבוניות הוצאו על שם העסק ונשלחו אליו. גם אם ביחסים הפנימיים בין עקיבא לרז הוסכם כי רז הוא שישא בעלות ההובלות – ואיני רואה סיבה לכך באם תמורת המכירה הועברה במלואה לעקיבא ואילו רז קיבל משכורת חודשית עבור פעילותו – הרי שהתובעת לא היתה צד להסכמה זו ומבחינתה ההזמנות היו עבור העסק ומטעמו, כפי שהיו ההזמנות הקודמות בשנת 2007.

לפי סעיף 15 (ב) לחוק השליחות, "לא ידע הצד השלישי על סיום השליחות, זכאי הוא לראותה כנמשכת", היינו – לתבוע את התמורה המוסכמת מהשולח, ובהמשך הסעיף נקבע כי אם חרג השלוח מהרשאת השולח – רשאי הצד השלישי להיפרע גם ממנו, לפי סעיף 6(ב) לחוק.

במקרה דנן כלל לא שוכנעתי כי היתה חריגה מהשליחות, ואני קובעת כי רז פעל כשלוחו של עקיבא בביצוע הזמנות אלה, ללא קשר להתחשבנות הכספית בין השניים שככל הנראה לא נפרשה במלואה בפני בית המשפט.

לעניין התשלום במזומן, עדותו של רז על כך ששילם סכומים של 2,250 ₪ בפעם אחת ו-3,500 ₪ בפעם אחרת ישירות לידי המובילים, כפי שנדרש על ידם, ומבלי לקבל קבלות, היתה מהימנה עלי.

לפיכך יש להפחית מסכום התביעה סך של 5,750 ₪.

אשר על כן אני מחייבת את הנתבעים ביחס ולחוד לשלם לתובעת סך של 7,939 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.6.08 ועד לתשלום בפועל.

כן ישאו הנתבעים ביחד ולחוד בהוצאות המשפט של התובעת בסך של 2,000 ₪.

ביחסים בין הנתבעים לבין עצמם, הרי שלאור טענת שני הנתבעים כי ביחסים שביניהם על רז היה לשלם את ההובלות דנן, אני קובעת כי עקיבא זכאי לשיפוי מרז במלוא הסכום שישולם על ידו לתובעת.

ניתנה היום, י"ח אדר תשע"ב, 12 מרץ 2012, בהעדר הצדדים.